התשובה היא ועוד איך! על פי מחקר שהתבצע באוניברסיטת בן גוריון מתברר כי ארוחת הבוקר והצהריים משפיעות על החלטות השופטים.
המחקר אותו ערכו שי דנציגר וליאורה אבנעים-פסו מאוניברסיטת בן-גוריון ויונתן לבב מאוניברסיטת קולומביה, בחן למעלה מ-1000 החלטות של ועדת שחרורים ביותר מ-50 ימי דיונים, כשבכל יום נדונו בין 14 - 35 תיקים. במהלך ימי הדיון התקיימו שתי הפסקות – הפסקת בוקר והפסקת צהריים, שהוקדשו למנוחה ולאכילה.
המסקנה המרכזית שמסיקים החוקרים היא שהחלטות שיפוטיות מושפעות מהשאלה האם השופט יצא להפסקה על מנת לאכול (במחקר שבוצע לא ניתן להפריד בין ההשפעות של מנוחה ושל אכילה, מאחר שכל ההפסקות שימשו למנוחה ולאכילה כאחד). החוקרים ממשיכים ומסיקים, כי ככל שהשופט התרחק מההפסקה, כך הוא נטה יותר לתוצאה המהווה את ברירת המחדל, שהיא לטענתם דחיית הבקשה. נתון מעניין הוא שהשינוי בנטייה אינו מושפע ממשך הזמן שחלף מאז ההפסקה, אלא ממספר התיקים שנדונו כבר. החוקרים מסיקים מכך, שאקט קבלת ההחלטות הוא הגורם המשפיע, כלומר ככל שהשופט קיבל יותר החלטות באותו רצף דיונים, כך הוא התעייף ולכן נטה לבחור בהחלטה הקלה יותר.
למחקר המלא
המחקר אותו ערכו שי דנציגר וליאורה אבנעים-פסו מאוניברסיטת בן-גוריון ויונתן לבב מאוניברסיטת קולומביה, בחן למעלה מ-1000 החלטות של ועדת שחרורים ביותר מ-50 ימי דיונים, כשבכל יום נדונו בין 14 - 35 תיקים. במהלך ימי הדיון התקיימו שתי הפסקות – הפסקת בוקר והפסקת צהריים, שהוקדשו למנוחה ולאכילה.
המסקנה המרכזית שמסיקים החוקרים היא שהחלטות שיפוטיות מושפעות מהשאלה האם השופט יצא להפסקה על מנת לאכול (במחקר שבוצע לא ניתן להפריד בין ההשפעות של מנוחה ושל אכילה, מאחר שכל ההפסקות שימשו למנוחה ולאכילה כאחד). החוקרים ממשיכים ומסיקים, כי ככל שהשופט התרחק מההפסקה, כך הוא נטה יותר לתוצאה המהווה את ברירת המחדל, שהיא לטענתם דחיית הבקשה. נתון מעניין הוא שהשינוי בנטייה אינו מושפע ממשך הזמן שחלף מאז ההפסקה, אלא ממספר התיקים שנדונו כבר. החוקרים מסיקים מכך, שאקט קבלת ההחלטות הוא הגורם המשפיע, כלומר ככל שהשופט קיבל יותר החלטות באותו רצף דיונים, כך הוא התעייף ולכן נטה לבחור בהחלטה הקלה יותר.
למחקר המלא
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה